שירה וזמרה
שירה מבטאת את השבח במילים; זמרה היא הניגון שפורץ כשהמילים אינן מספיקות.
הרב שמשון דוד פינקוס כותב בספרו "שערים בתפילה" שבשבח לקדוש ברוך הוא יש שני אופנים: שירה וזמרה. שירה פירושה לבטא את שבחי ה' על ידי סיפור דברים, כמו בשירת הים או בשירת דבורה. שם מבטאים במילים תוכן מסוים, ומספרים מה ה' עשה. זמרה, לעומת זאת, היא חכמת הניגון והמוזיקה. וגם הלל כללי, שאינו מפרט את הניסים שעליהם הוא נאמר, נכלל בגדר זמרה.
ובזה, אומר הרב פינקוס, נחלקו חז"ל: האם עיקר השירה בבית המקדש הוא בפה או בכלי? כלומר, האם העיקר הוא המילים, הפסוקים שאמרו הלוויים, או הניגון שניגנו בכלי השיר?
ועניינו של הניגון הוא זה: כשאדם בא לבטא רגש של הודיה ושמחה, ליבו מתרגש כל כך עד שאינו יכול עוד לבטא את ההרגשה במילים. אז פורץ הניגון, והאדם שר בלי מילים.